חשבתי על היתרון של המבוגרים לעומת הילדים. הרי כל הזמן אומרים להתחבר לילד שבנו, לגדל את הילד הפנימי וכל זה נכון כל עוד היתה לנו ילדות שנעים להזכר בה. לגדל את הילד הפנימי שבנו כאשר היתה לנו ילדות אומללה זה להמציא ילדות חדשה לגמרי. אני יודעת, הכוונה היא לא לחוויות הילדות עצמה אבל אין מנוס מלהיזכר בכך.
למבוגרים יש יתרון על הילדים והוא מאד משמעותי. יש למבוגרים חופש בחירה איזה מן בני אדם ירצו להיות. ולמה אני מתכוונת? אם בילדות ההורים או כל סמכות אחרת משמעותית בחיינו אמרו מתוך "אכפתיות וניסיון לדרבן אותנו לעשות דברים" שאנחנו אפסים, לא מוכשרים, טיפשים, איטיים, עצלנים וכו' אנו כילדים האמנו להם ולפי זה פעלנו ולא היתה לנו היכולת להוכיח אחרת (חוץ מהיוצאים מהכלל).
היתרון של המבוגרים לבחור אם מה שאמרו להם אז בילדות זה נכון או לא נכון. ואיך אנו בוחרים? על ידי התנסות, בדיקה, תהליך של גילוי עצמי. מחליפים את התקליט הישן בדיסק חדש - וכמו בהקלטה אפשר למחוק את מה שלא מתאים ולהוסיף דברים שמשפרים, להשאיר את מה שטוב ולהוסיף עוד דברים טובים, כאשר הכל ניתן לשינוי ולבדיקה בכל עת.
למבוגרים יש את החופש לבחור ולהגיב מתוך בחירה לכל השאה שכזאת. רוב השאות שנאמרו לנו הם לרוב השלכות של האומר אותן עלינו. הסיבות יכולות להיות רבות, תוצר של חינוך, חוסר ידע, מנטליות, תרבות ועוד הרבה סיבות והאמת שזה לא משנה.
המטרה היא להגיע להבנה שכמבוגרים זה בידינו. זה כבר החלטה שלנו איך נרגיש ואיך נפעל. לקחת אחריות על מעשינו מבלי להשליך אל העבר. "אמרו לי שאני לא מוכשר אז הפסקתי לצייר", "אמרו לי שאני מכוערת אז מי בכלל יסתכל עלי וירצה להתחתן איתי", "אמרו לי שיש לי אופי מחורבן אז מי ירצה לחיות איתי", "אמרו לי שאני עקשנית ואני מוכיחה את זה יום יום ומתעקשת לא להשתנות....
כולנו מכירים אלו שאומרים: "זאת אני, קבלו אותי כמו שאני וזהו" - לרוב הם אלה שלא מקבלים את עצמם ולא מוכנים להיפתח ולבדוק האם אפשר לשפר, לשנות, לחיות אחרת ופוחדים משינוי.
אני מאמינה גדולה של שינוי, כל בן אדם יכול להשתנות. אני השתנתי מאד מאז שאני התחלתי ללמוד רפואה אלטרנטיבית. זה הכניס אותי לעולם חדש ומלא בהפתעות וחוויות. תהליך המודעות שאני עברתי הוא עמוק ואני עדיין עוברת כי אין סוף לתהליך. עם הזמן התהליך נהיה יותר קל, יותר זורם, יותר עדין, אחרי שמקלפים הקליפות הקשות ואז כבר לא רוצים להפסיק, רוצים לגלות עוד ועוד.
לכן, אני קוראת לשיטתי מסעות לגילוי עצמי. זה מסע שאנו בוחרים מה לקחת איתנו, אנו בוחרים מה חשוב ומה לא חשוב. אנו מחליטים לאיזה מחוזות רוצים להגיע. אנו בוחרים האם להמשיך במסע או להישאר באותם מקומות לעוד זמן מה ולגלות מה עוד יש שם. השליטה והבחירה בידינו - ולא בידי אף אחד אחר. במסע לגילוי עצמי אני מנחה את האדם ומשאירה את הבחירה בידיו.
פחד הוא האויב הכי גדול שלנו, פחד משינוי הוא אחד צאצאים שלו.
למבוגרים יש יתרון על הילדים והוא מאד משמעותי. יש למבוגרים חופש בחירה איזה מן בני אדם ירצו להיות. ולמה אני מתכוונת? אם בילדות ההורים או כל סמכות אחרת משמעותית בחיינו אמרו מתוך "אכפתיות וניסיון לדרבן אותנו לעשות דברים" שאנחנו אפסים, לא מוכשרים, טיפשים, איטיים, עצלנים וכו' אנו כילדים האמנו להם ולפי זה פעלנו ולא היתה לנו היכולת להוכיח אחרת (חוץ מהיוצאים מהכלל).
היתרון של המבוגרים לבחור אם מה שאמרו להם אז בילדות זה נכון או לא נכון. ואיך אנו בוחרים? על ידי התנסות, בדיקה, תהליך של גילוי עצמי. מחליפים את התקליט הישן בדיסק חדש - וכמו בהקלטה אפשר למחוק את מה שלא מתאים ולהוסיף דברים שמשפרים, להשאיר את מה שטוב ולהוסיף עוד דברים טובים, כאשר הכל ניתן לשינוי ולבדיקה בכל עת.
למבוגרים יש את החופש לבחור ולהגיב מתוך בחירה לכל השאה שכזאת. רוב השאות שנאמרו לנו הם לרוב השלכות של האומר אותן עלינו. הסיבות יכולות להיות רבות, תוצר של חינוך, חוסר ידע, מנטליות, תרבות ועוד הרבה סיבות והאמת שזה לא משנה.
המטרה היא להגיע להבנה שכמבוגרים זה בידינו. זה כבר החלטה שלנו איך נרגיש ואיך נפעל. לקחת אחריות על מעשינו מבלי להשליך אל העבר. "אמרו לי שאני לא מוכשר אז הפסקתי לצייר", "אמרו לי שאני מכוערת אז מי בכלל יסתכל עלי וירצה להתחתן איתי", "אמרו לי שיש לי אופי מחורבן אז מי ירצה לחיות איתי", "אמרו לי שאני עקשנית ואני מוכיחה את זה יום יום ומתעקשת לא להשתנות....
כולנו מכירים אלו שאומרים: "זאת אני, קבלו אותי כמו שאני וזהו" - לרוב הם אלה שלא מקבלים את עצמם ולא מוכנים להיפתח ולבדוק האם אפשר לשפר, לשנות, לחיות אחרת ופוחדים משינוי.
אני מאמינה גדולה של שינוי, כל בן אדם יכול להשתנות. אני השתנתי מאד מאז שאני התחלתי ללמוד רפואה אלטרנטיבית. זה הכניס אותי לעולם חדש ומלא בהפתעות וחוויות. תהליך המודעות שאני עברתי הוא עמוק ואני עדיין עוברת כי אין סוף לתהליך. עם הזמן התהליך נהיה יותר קל, יותר זורם, יותר עדין, אחרי שמקלפים הקליפות הקשות ואז כבר לא רוצים להפסיק, רוצים לגלות עוד ועוד.
לכן, אני קוראת לשיטתי מסעות לגילוי עצמי. זה מסע שאנו בוחרים מה לקחת איתנו, אנו בוחרים מה חשוב ומה לא חשוב. אנו מחליטים לאיזה מחוזות רוצים להגיע. אנו בוחרים האם להמשיך במסע או להישאר באותם מקומות לעוד זמן מה ולגלות מה עוד יש שם. השליטה והבחירה בידינו - ולא בידי אף אחד אחר. במסע לגילוי עצמי אני מנחה את האדם ומשאירה את הבחירה בידיו.
פחד הוא האויב הכי גדול שלנו, פחד משינוי הוא אחד צאצאים שלו.
